התחברות



הגיגים 3: איך ליישם גישה מקצועית

איך לייצר גישה מקצועית? הדבר הראשון שאנשים "עפים" עליו הוא הביטוי "אני מקצוען".

כל חלטוריסט שעשה חצי דבר רוצה לקרוא לעצמו מקצוען. אבל אין דבר יותר טרן-אוף ממישהו מתלהב שכל היום מדבר על עצמו בחשיבות עצמית.
מעסיקים קולטים את זה. הכלל הראשון הוא להיות צנועים ולהימנע מפלצנות. ברגע שהפסקתם להתיימר להיות מקצוענים תוכלו להתרכז במשימה עצמה - והיא העבודה. ביצועה המשימה שהוטלה עליכם לא מסתכמת בהשלמתה או ברמה הטכנית פר-אקסלנס (למרות שהיא כמובן חשובה).מה שמבדיל ביצועיסט למקצוען הם ערכי העבודה שלו: יושר, אחראיות ועמידה מאחורי טעויות. היכולת לקבל החלטות משיקולים רציונליים והימנעות מהיסחפות רגשית אל מול לקוחות/קולגות מקנה גישת עבודה מקצועית ועניינית ולרוב גם תעשה את ההבדל בין מי שנותנים לו לנהל לבין מי שרק שממלא פקודות. מקצוענות זו לא רק עבודות טובות - זו גם מה שביניהן. אחד הדברים החשובים ביותר למי שמנסה לבסס את מעמדו בקרב קליינטים חדשים, מעבר לנ"ל, זה עבודה נקייה ומסודרת. בלי באגים קטנים, בלי שטויות, באופן מסודר ובזמן. גם אם האיכות לא הכי גבוהה - העבודה מראה שהשקעתם. אם היא לא מספיק טובה - תמיד אפשר לחזור לשולחן הלימודים, אבל את הרושם הראשוני שאתם רציניים ושיש על מי לסמוך- השארתם.

בצד האישי, את דרכי בתחום המשחקים (שהוא בטח זר לרוב מי שקורא את זה) התחלתי לפני שנים בקהילה וירטואלית דומה מאוד לזאת (רק מעט פחות מגניבה) שקוראים לה Polycount. מתוך שעמום, דוגרי, ניסיתי את ידי בציור כמה דברים למשחקים ופרסמתי אותם בפורום שם. מפה לשם הכרתי אנשים, קיבלתי עצות וצברתי בטחון, דברים שהולכים איתי עד היום. רבים מהאנשים שהתחילו איתי באותם שנים עובדים היום בחברות הכי נחשבות בארה"ב. זה אולי נראה מוזר אבל הכח של פורומים כגון זה הוא עצום.
אני לא יודע לגבי תחום עיצוב-הפנים אבל לפחות לגבי משחקים זאת דרך מצוינת להתחיל. הגיעו אלי הצעות עבודה מאנשים שפשוט אוהבים את התחום ובאים לחלוק ידע - ועל הדרך גם לחפש כישרונות. כמו ששם - בטח גם כאן. כל מה שאתם צריכים זה ליצור גלריה, לפרסם קצת עבודות בקהילה ולתקשר עם אנשים.לאט לאט יכירו אתכם ועניינים יתחילו לרוץ לבד. האינטרנט הוא כלי עצום למי שמתעסק במדיה דיגיטלית והוא חוסך התרוצצות בזכות לחיצות העכבר. ולא, לא שידלו אותי לפרסם את זה (לצערי).

מי שלא מצליח להשיג עבודה - או שעבודה לא מוצאת אותו - עומדות בפניו שתי אופציות:
להמשיך לדחוף בכח (בסופו של דבר זה בדר"כ עובד, אבל זה מבאס תחת) או להודות באמת שהוא לא מספיק טוב ולחזור לשולחן הלימודים. רוב האנשים יבחרו באופציה הראשונה כי היא יותר קלה, כביכול, אבל בדר"כ אלו שמצליחים יותר בטווח הארוך הם אלו שמוכנים לקבל את האמת המרה ולערוך בדק בית. רק ככה אפשר להגיע לתוצאות אמתיות ולהתקדם כיוצרים. ביקורת עצמית כנה היא המפתח. היכולת לבקר את עצמך היא חיונית על מנת לקבל ביקורת מהסביבה ולבחון אותה בראיה מציאותית ועניינית. שמתי לב שאלו שלא מסוגלים לעשות את האחד בדר"כ גם לא מסוגלים לעשות את השני, מה שהופך אותם ללא רק יוצרים פחות טובים - אלא גם לקולגות שקשה לעבוד איתם.
בשבוע הבא אני אכתוב קצת על הנושא הזה - ביקורת עצמית: למה היא חשובה, מתי לשלב אותה בעבודה ואיך להשתמש בה כדי לצלוח קשיים יצירתיים. עד אז שבוע טוב!