התחברות



ואם היה לנו עוד זמן, זה באמת היה משנה?

מה אפשר לעשות כדי להפסיק לדחות דברים?

האם עוד זמן זה מה שיפתור לנו את כל הבעיות?

בתור מדריכת תוכנות,

כזו שתפקידה להקפיד שהתלמידים שלי

יעשו את שיעורי הבית ויעבדו ברעל על המודל,

אני מוצאת עצמי לא מעט שומעת סיבות מדוע שיעורי הבית לא נעשו:

עבדתי/ביליתי/חליתי/הייתי צריך לעזור למשפחה/הייתי צריך לעסוק

בהתחייבויות קודמות\שיעורי הבית אכלו לי את הכלב... ועוד ועוד.

אבל יש סיבה אחת שלוקחת את כולן בלי למצמץ..

סיבה כזו שאוכלת את כל שאר הסיבות בלי מלח ואפילו,

ניתן להגיד, מכילה את רוב התירוצים האחרים.

רוצים לנחש?

נכון, "אין לי זמן".

אין לי זמן הוא התירוץ האולטימטיבי :

זו סיבה מאוד לגיטימית ויחד עם זאת, היא מאוד אישית.

לכל אחד יש את הסיבות שלו לחוסר הזמן.

הרי, אי אפשר באמת להתווכח איתה.

 dog ate homework

הבעיה האמיתית היא שאנו אומרים את

זה לא רק לסביבה, אלא גם לעצמנו.

זהו תירוץ לגיטימי מספיק כך שגם אנחנו נשתכנע.

ויש לזה אפילו שם "מקצועי" לתירוץ הזה, הוא נקרא- דחיינות.

הפעולה הזו של לדחות דברים לא נעימים

או רצויים מתוך מחשבה שנעשה אותם בהמשך.

אבל אל תחשבו שאתם לבד, גם אני לא מחוסנת מדחיינות.

בדיוק היום שילמתי את דו"ח החניה

שצמח להיות פי 2 מהדו"ח המקורי רק כי דחיתי את התשלום.

כשחושבים על זה, היינו יכולים לחסוך כסף אם לא היינו דוחים קנסות ודוחות.

אבל- את "לא היה לי זמן" ניתן בקלות להמיר למשפט האמיתי-

"זה לא היה לי גבוה בסדר העדיפויות"

אז מה עושים עם זה?

איך גורמים לדברים שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים

לעשות להיות גבוה בסדר העדיפויות?

חככתי רבות בנושא הזה והגעתי למסקנה לגבי מה גורם לי לדחות דברים.

אולי המסקנה הזו תהיה רלוונטית גם לכם ואולי הפתרונות שאציע בהמשך גם יעזרו.

 גיליתי שיש 2 דברים שגורמים לי כן לעשות את מה שאני במודע רוצה או צריכה לעשות, גם אם זה לא כיף.

1.מוטיבציה.

2. שוונג.

החלק של המוטיבציה הוא הגיוני-

אני צריכה שיהיה לי רצון לעשות את הדברים.

 

אם אין רצון באמת, אז אפשר לשים את הענין

למטה למטה בסדר העדיפויות וכך לחסוך באנרגיה.

לדוגמה:  נגיד שאני משתעשעת במחשבה שאני רוצה לדעת לנגן בגיטרה:

המחשבה שאני הולכת להיות נגנית גיטרה מגניבה

הינה נחמדה לי ולכן אני שמה את זה ברשימת הדברים לעשות.

המחשבה יכולה להיות כל כך נעימה לי שאתחיל

להגיד לאנשים שאני רוצה להתחיל לנגן.

אפילו אקבל מספר המלצות על מורים או על גיטרות תוך כדי השיחה.

אבל-

זה דורש פעולה, התחייבות, מספר שעות פנויות בשבוע...

בהסתכלות פנימה, אני לא באמת רוצה להתחיל את זה,

כי יש לי דברים אחרים בחיים שהם יותר חשובים לי.

אז במקום "לכעוס על עצמי" שאני לא עושה

משהו אקטיבי בנידון, אפשר בהחלט להיות כנים

עם עצמנו ולשים את הפעולה הזו בצד, ואולי עוד

כמה חודשים או שנים תהיה לי המוטיבציה באמת להתחיל ללמוד לנגן.

 

מסקנה-

אם אין מספיק מוטיבציה, אין טעם לבזבז אנרגיה על חשיבה או עשיה חלקית.

היו כנים עם הדברים שאתם באמת רוצים להשקיע בהם את הזמן והתמקדו בהם.

הסעיף השני הוא שוונג-

סלנג שמתאר מצב של להיות בתנופה, בעשיה, בתאוצה, במומנטום, ברצף של עבודה...

 

אני יודעת על עצמי שכאשר אני נמצאת בשוונג של משהו,

הסיכויים שלי לסיים את הפעולה גבוהים הרבה הרבה מאוד מאשר אני לפני.

זה גם נשמע הגיוני, נכון?

כי ברגע שאנו מתחילים משהו אנחנו כבר נמצאים בתוך העשיה ולכן קל לסיים.

לדוגמה:

ללכת למכון כושר זה הרבה יותר קשה מאשר להיות במכון הכושר ולהמשיך את האימון.

מה המסקנה?

שכדי שמשהו יעשה, צריך (לפעמים) רק להתחיל אותו.

לא צריך לחשוב על הסיום, זה יבוא לבד. צריך רק להתחיל.

טיפ להתחלת עבודה-

אני לא בטוחה איפה שמעתי אותו אבל הוא נצרב במוחי מאז-

כשהחדר ממש מבולגן ולא יודעים מאיפה להתחיל

לסדר ולנקות, קחו 5 דקות בלבד וסדרו את הפינה הכי מבולגנת.

למה הטיפ הזה טוב?

א. כי לאחר 5 דקות, החדר יראה הרבה פחות מבולגן והרבה פחות מאיים.

ב. מאוד קל לזהות את הפינה הכי מבולגנת ולכן מאוד קל להתחיל במשימה.

ג. 5 דקות זהו זמן שקל להתחייב עליו למשימה כלשהי, הוא לא מכביד עלינו

כמו המחשבה שאם התחלנו לסדר נצטרך לסיים וזה יקח המון זמן.

ד. לאחר 5 דקות, בגלל שתהיו בשוונג של הסידור,

רוב הסיכויים שתמשיכו לסדר עוד קצת, כי אתם רוצים כבר ולא כי אתם חייבים.

בקיצור, 

בפעם הבאה שתגידו לעצמכם שאתם צריכים לעבוד על המודל בסקטצ'אפ

או צריכים לעבור על המחברת של הפקודות באוטוקאד

או צריכים לקרוא קצת בפורומים בענבלת

או צריכים להוריד כמה פונטים וטקסטורות...

חשבו על הדברים הבאים:

 

האם יש לי מספיק מוטיבציה?

ואם כן- מה צריך לעשות כדי להניע את התהליך? (השוונג)

 

זה יכול לעזור לתחום את הפעילות בזמן:

החליטו על זמן מוגבל של עבודה- 5 דקות או 20 דקות

ואמרו לעצמכם שאתם הולכים להשקיע את הזמן הזה בלבד על הפרויקט.

זה יתן לכם המון שוונג והתחלה בלי המחוייבות הכבדה של ההמשך.

רוצים לדעת איך לגרום ללקוחות שלכם להרגיש שאין זמן?

קראו את המאמר הבא:

דדליין הוא כוח. בואו נשתמש בו לטובתנו!

ובינתיים,

עשו לייק, שתפו את המאמר בפייסבוק

וכמובן- השאירו תגובה למטה!

אשמח לקרוא טיפים ועצות שלכם בענין דחיינות

ואם המאמר עזר.

שלכם,

ענבל

Cron Job Starts